פיברומיאלגיה ופעילות גופנית

לפי המהדורה העשירית של ה-ACSM פיברומיאלגיה היא תסמונת הפוגעת בין 1-4 אחוז מכלל האוכלוסייה בארה"ב, קנדה ואירופה ומאופיינת במגוון תסמינים שונים כגון כאבי שרירים ורקמות חיבור באזורים שונים בגוף, רגישות פיזית מוגברת, איכות שינה נמוכה, עייפות, תשישות וחולשה, כאבי ראש, דיכאון, חרדות ועוד.
חלק ניכר מהמאובחנים בפיברומיאלגיה הן נשים ועל אף שגם נשים צעירות עשויות להיות מאובחנות בתסמונת נראה כי השכיחות גבוהה יותר בגיל מתקדם ובעיקר בין העשור החמישי לשמיני (1).

צילום: יגור קושמן

פיברומיאלגיה היא תסמונת ולא מחלה

ניתן להתבלבל ולחשוב כי פיברומיאלגיה היא מחלה אך למעשה פיברומיאלגיה היא תסמונת. למרות שנראה כי אילו שמות נרדפים לאותו מצב, אין זה נכון וחשוב להבחין בין השתיים משום שקיים וישנו הבדל בין תסמונת ומחלה ואלו הם שני מצבים שונים. בעוד שמחלה הינה מצב גופני-רפואי כללי או חלקי עם סיבה ברורה הגורמת לחולי, תסמונת הינה אוסף של סימפטומים בלי מנגנון ברור הנחשב כגורם או אחראי לכך. כאמור, פיברומיאלגיה מוגדרת כתסמונת.

אבחון של פיברומיאלגיה וכיצד משפיעה התסמונת על הלוקים בה

קיימים קשיים באבחון וודאי של פיברומיאלגיה והאבחון נעשה באמצעות כלי אבחון הבוחן מספר קריטריונים וביניהם מיקום הכאבים, מידת חומרתם ותדירותם במשך כשבוע (1). עקב סימפטומים רבים המשפיעים לרעה על איכות החיים והיכולת להתנהל באופן שגרתי, נראה כי רמת הכושר ירודה אצל מרבית החולים בתסמונת. סקירה שנערכה על 93 נשים עם פיברומיאלגיה מצאה כי רמת הכושר אצל הנבדקות נמוכה ואיננה עונה לקריטריונים והסטנדרט המצופה. סקירה נוספת שנערכה על 487 נשים מצאה גם היא כי רמת הכושר אצל הנבדקות איננה משביעת רצון.

פיברומיאלגיה בישראל

כאשר ביקשתי לבדוק מהם הנתונים לגבי פיברומיאלגיה בישראל נתקלתי בקשיים ולא הצלחתי להבין בקלות כמה אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל מאובחנים בלוקים בפיברומיאלגיה. הצלחתי לאתר סקירה די ישנה משנת 2012 שנערכה על ידי צוות הראומטולוגיה בביה"ח איכילוב. ממצאי הסקירה הראו כי בין 2-2.6 אחוז מהאוכלוסייה בישראל לוקה בפיברומיאלגיה.

פיברומיאלגיה ופעילות גופנית

נראה כי בין דרכי הטיפול השונות, לשילוב של פעילות גופנית באופן כללי יש השפעה חיובית על החולים בפיברומיאלגיה. לאימון כוח למשל ישנה השפעה חיובית על כוח שריר, הסטטוס הבריאותי וחומרת הכאב בנשים הלוקות בפיברומיאלגיה. כמו כן, נמצא גם כי לאימון כוח יש השפעה חיובית על תשישות פיזית אצל נשים הלוקות בתסמונת. אך לא רק, בקיום פעילות גופנית מותאמת אישית אצל לוקים בפיברומיאלגיה ניתן לצפות גם לשיפור בגמישות, מערכת לב ריאה, עליה בביצועים ותפקוד, ירידה בדיכאון, הפחתה בחרדות ועליה כללית באיכות החיים (1). זאת ועוד, על אף שמסקנות החוקרים מתונות, גם בסקירה זאת נראה כי לאימון אירובי קל ישנה השפעה טובה בקרב הלוקים בתסמונת. גם לאימונים מתונים יותר כמו אימון טאי צ'י למשל יש השפעה חיובית על כאב ולכן גם שילוב של אימון כזה הוא בין המומלצים על ידי ה-ACSM.

פיברומיאלגיה במישור החברתי

עד כמה שזה נראה תמוה ומוזר, נראה כי באזורים מסוימים אפילו רופאים אינם בקיאים ויודעים מהי פיברומיאלגיה. בעידן בו ישנו שפע של מידע נגיש ברשת האינטרנט, אם תשאלו חברים, מכרים ואנשים ברחוב מהי פיברומיאלגיה, סביר להניח שיש סיכוי גבוה שגם כיום לקראת סוף שנת 2018, רבים מהם לא ידעו מה זה. אלו שכן ידעו להשיב, עשויים לתת תשובות מעורפלות. העניין הוא שבהיעדר ידע והבנה לגבי מהי פיברומיאלגיה וכיצד התסמונת תוקפת את הלוקים בה – חסרה התמיכה החברתית והחיבוק שלעיתים במקרה הטוב מאפשרים התמודדות קלה יותר או לפחות לא עושים את ההתמודדות – קשה יותר.

יחד עם זאת, רשת האינטרנט המאפשרת חיבור בין אנשים ומקורות מידע וידע, עשויה לייצר אפשרויות לאינטראקציה בין לוקים בפיברומיאלגיה, מה שמאפשר חיבור ותמיכה קהילתית עבור אלו החפצים בכך. כך למשל בסקירה זאת עושה רושם שרשתות חברתיות כגון אינסטגרם יוצרות מעטפת שתומכת בקהילה.

ואכן, חולים רבים מתלוננים כי בין המכשולים הנקרים בדרכם יש חוסר ההבנה וההכלה של הסביבה לגבי התסמונת. נראה כי גם כשכבר קיים רצון מצדו של חולה פיברומיאלגיה להתחיל תהליך טיפולי, לבצע פעילות גופנית, הוא עשוי להיתקל בקשיים הנובעים מהמרכיב החברתי והמנטלי ומהווים מחסום משמעותי. כאמור, אפילו שיפור קטן מביצוע פעילות גופנית עשוי להטיב עם החולים ולכן פעילות גופנית המבוססת על התאמה פרטנית ואישית עשויה להיות פתרון אידיאלי (1).

קווים מנחים לפעילות גופנית לחולים בתסמונת פיברומיאלגיה

חשוב להדגיש כי קווים מנחים אלו הם בעבור אנשים מקצוע היודעים לעבוד לפיהם ולהפעיל שיקול דעת בהתאם למצבו הפרטני של כל מתאמן ומתאמנת. לכן אין לקחת את הכתוב בחזקת ראה וקדש ואין לראות בכך המלצה פרטנית ואישית אלא קווים כלליים לפעילות גופנית שלאחר ההתאמות הנדרשות עשוייה להתאים למתאמנים עם תסמונת הפיברומיאלגיה. לשם התאמה פרטנית של תוכנית אימונים אידיאלית עבורך, מומלץ לפנות למאמן כושר אישי מוסמך.

לשם התאמה פרטנית של מרשם לפעילות גופנית, ממליץ ה-ACSM כי טרם האימונים תתבצע סקירה רפואית מקדימה של החולה בכדי לברר אילו מגבלות פיזיולוגיות ותפקודיות קיימות. לאחר מכן, במידת הצורך ובדומה לכלל האוכלוסייה, יש לבצע בדיקה לאבחון רמת הכושר הקיימת, בירור אודות הניסיון הקודם ומהו הניסיון הקיים, הדרכה לגבי תהליך המבדק, הסבר על מהם למשל כאבי השרירים המאוחרים וכדומה (1).

עקב ספרות מחקרית מוגבלת נראה כי המלצות ה-ACSM לפעילות גופנית אצל חולי פיברומיאלגיה זהות להמלצות הכלליות החלות על האוכלוסייה הרחבה אך עם מספר התחשבויות מיוחדות כגון:

• זמני מנוחה מספקים בין תרגילים, בין סטים ובין ימי אימון.
• ישנה המלצה לבצע תרגול לסירוגין בין קבוצות שרירים מנוגדות, בין פלג גוף עליון ולפלג גוף תחתון ובין מערכות פיזיולוגיות שונות כגון, אימון סיבולת לב-ריאה ואימון שריר-שלד.
• יש לספק מוטיבציה ועידוד נוסף במידת הצורך.
• אם קיים קושי ניתן לחלק פעילות אירובית כך שתתבצע במקטעים של 10 דקות ומעלה.
• ההתקדמות באימונים הדרגתית ותלויה לגמרי בסימפטומים הקיימים. יש לתת אלטרנטיבות ודרכים בכדי להפחית את העצימות ומשך האימון במידת הצורך.
• יש לתת תשומת לב מיוחדת למצבים של תשישות מוגברת, למצבים בהם ישנה "התלקחות" של כאב במהלך האימון בכדי לצמצם את הסיכון לפציעות.
• לשם הפחתת כאבי שרירים מאוחרים מומלץ להפחית את הכיווץ האקסצנטרי בתרגילים הדינמיים.
• במקרה של ריבוי סימפטומים או החמרה, מומלץ להפחית את נפח האימון כאשר ההעדפה היא להפחתה במשך האימון או עצימותו ולא בתדירות האימונים בכדי לשמר את השגרה כערך מהותי וחשוב (1).

קווים מנחים לאימון כוח בחולי פיברומיאלגיה

בשונה מהמהדורה התשיעית הקודמת, במהדורה העשירית והנוכחית מטעם הקולג' האמריקאי לרפואת ספורט, ישנו פירוט מעט יותר נרחב המציע הגדרות ברורות יותר למינוני התרגול הגופני.

• תדירות של בין 2-3 אימונים בשבוע עם מנוחה של לפחות 48 שעות בין אימונים
• עצימות של 40-80 אחוז מ-RM1, העלאת עומס הדרגתית של 60-80 אחוז מ-RM1. לשם סיבולת שריר יש לעבוד בעצימות ששווה או קטנה מ-50 אחוז מ-RM1 (≤50%).
• חזרות לאימון כוח, 4-5 חזרות בהתחלה, העלאת עומס הדרגתית לכדי 8-12 חזרות בסט. בין 2-4 סטים לכל קבוצת שרירים. מנוחה של בין 2-3 דקות בין סטים.
• חזרות לאימון סיבולת שריר, 15-25 חזרות לסט. העלאת עומס הדרגתית לשני סטים עם זמן מנוחה קצר.

קווים מנחים לאימון אירובי בחולי פיברומיאלגיה

• התחלה של בין 1-2 ימים בשבוע, העלאת עומס הדרגתית לכדי 2-3 ימי אימון בשבוע.
• התחלה בעצימות קלה מאוד של 30%> מ-Vo2R או HRR, התקדמות הדרגתית לכדי 40-59 אחוז מ-Vo2R או HRR.
• משך זמן של פעילות אירובית התחלתית הוא 10 דקות ביום והעלאת עומס הדרגתית של 30-60 דקות ליום.
• בכדי להפחית את הכאב שעשוי להיווצר, סוג הפעילות המומלץ הינו פעילות המוגדרת כ-low impact או כזאת שאיננה מערבת נשיאת משקל. פעילות כגון הליכה, פעילות במים, רכיבה וכדומה.

קווים מנחים למתיחות וגמישות בחולי פיברומיאלגיה

תדירות התחלתית של 1-3 בשבוע ועד העלאה הדרגתית של 5 פעמים בשבוע. בעצימות קלה ועדינה של טווח תנועה מבלי להרגיש כאב אלא עד אזור אי הנוחות הקל. כל מתיחה למשך 10-30 שניות ועם השיפור ניתן להעלות עד ל-60 שניות.

פעילות גופנית ופיברומיאלגיה – שורה תחתונה

בדומה לכלל האוכלוסייה פעילות גופנית מומלצת ועשויה להטיב גם בקרב החולים בפיברומיאלגיה. לאחר סקירה רפואית מתאימה ניתן לקיים פעילות גופנית מושכלת ומתוכננת בהתאם למצב הפרטני של המתאמן, העדפותיו האישיות וכמובן תוך כדי התחשבות בסימפטומים, זמן, קצב, מיקום הופעתם, חומרתם וכדומה. הרעיון המרכזי הוא לצמצם עד כמה שניתן כאבים בלתי רצויים שעשויים לנבוע מהתהליך האימוני, לעודד מוטיבציה וללמד כיצד להטמיע פעילות גופנית בתוך שגרת החיים בכדי לשפר מרכיבי כושר גופני, תפקודיות ואת איכות החיים (QOL). בחולים בעלי תסמינים של עייפות מוגברת וכאב מומלץ להתמקד בפעילות פונקציונאלית יומיומית בעצימות קלה ומתונה. בכדי להפחית את חומרת התסמינים מומלץ להתאמן בסביבת אימון נעימה ולא לחה מדי. יש להציב מטרות ריאליות, ברות השגה ולזכור כי תהליך השגת מטרות כגון הפחתה בכאב ושיפור בתפקוד עשוי לקחת מעל לשבעה שבועות (1).

חשוב להדגיש כי התוכן אינו מתאים לכל אחד ואחת ואיננו מהווה המלצה או מרשם לפעילות משום סוג. לפני התחלת כל פעילות יש להתייעץ עם רופא וכל גורם מוסמך ורלוונטי.